עוד על המוצר כנס המערב

האדם סוף סוף נמצא על דרך המלך. כי כל הדברים הרעים שקורים לאדם נובעים מהמאמץ של האדם להכחיש את החופש של האדם. החוסר שלו בתרבות הכי בולט כשהעבדות מושרשת במידה הרבה ביותר.

וכשיש לכם אנשים שהם חופשיים, אז הם יכולים לעשות הרבה דברים. העבודה הופכת להיות תענוג. הטיפול במאמץ עצמו הופך להיות לפעילות מאוד רצויה. ודברים נבנים, העולם נעשה יפה יותר. והאדם יכול לחיות את החיים כמשחק ולא כעבדות.

וכך אנחנו מקבלים תרבות אחרת.– ל. רון האברד

שנת 1953 התקרבה לסיומה ו-'הכנס הבינלאומי הראשון לדיאנטיקנים וסיינטולוגים' בפילדלפיה היה כל-כך מוצלח – "פשוט לא מהעולם הזה", נכתב עליו בעיתון של סיינטולוגיה – שסיינטולוגים במערב ארצות-הברית דרשו בתוקף לקיים כנס באיזורים שלהם. כשהמתמודדות הראשיות הן לוס-אנג'לס בקליפורניה ופניקס באריזונה, ל. רון האברד בחר בפניקס, שהיתה ממוקמת במדינת הבית של סיינטולוגיה ובמיקום של איגוד הסיינטולוגים של האברד הראשון, שהיה קיים כבר שנתיים.

לכן ב-28 בדצמבר 1953, ב-'תיאטרון הקטן' של העיר, מר האברד ערך כנס שלא היה דומה לאף כנס אחר לפניו או אחריו. כי בעוד שב-'כנס המערב' היו כל המאפיינים שהפכו תוך זמן קצר למסורת – לרבות הכרזתו על פריצות דרך חדשות ועל מסיבת סוף הכנס – מה שייחד את הכנס הזה והבדיל אותו מאחרים היה איך הוא העביר את הנתונים. באופן ספציפי, וכפי שדווח ב-'ז'ורנל של סיינטולוגיה', "הצגת החומר הטכני הוגבלה למינימום ההכרחי, כאשר ל. רון האברד מציג את רוב הטכניקה והנוהל החשובים בצורת תהליכים על הקבוצה".

מנקודת המבט של אודיטינג ולא שום דבר אחר, התהליכים האלה הוכחו כאפקטיביים ביותר, כשכמה מהנוכחים בכנס העיפו סומאטיקים כרוניים ואחרים הגיעו לתטה קליר. אבל היתה סיבה רחבה יותר למה 'התיאטרון הקטן' סימן את הנקודה שבה התחיל שגשוג מהיר. בכך שמר האברד העביר תהליכים לקבוצה, הוא סיפק מודל למשתתפים איך להעביר אודיטינג קבוצתי לאנשים בקהילות שלהם, עם ההתרכזות ב-'נוהל פעולה תקני 8-C' (SOP 8-C) וברשימות מ-'אנליזה עצמית'. וכדי להפוך את משימתם לקלה אפילו יותר, הוא הכין לפני הכנס הקלטה של אודיטינג קבוצתי באורך של 15 דקות שניתנה לכל משתתף, ואפשרה להם להתחיל מיד עם שובם הביתה.

לאחר מכן התרחש מפגן מרהיב שכלל באופן דרמתי הדגמה של הטיפול בנקודות עגינה. כשגופו נשאר בדיוק באותה הנקודה מול המיקרופון, הוא המשיך לדבר בעודו משנה את מיקום נקודות העגינה שלו למיקומים מדויקים בתוך 'התיאטרון הקטן' ומחוצה לו – הדגמה שלא הצריכה שום שינוי בשימוש במיתרי הקול שלו. אבל זה בהחלט יצר שינוי מיידי בדרך שבה קולו הגיע אל הקהל, וכך המחיש נתון יסוד שאפשר ליישם אותו לא רק באודיטינג קבוצתי אלא גם בחיים:

"שמיעה היא לא ממש בעיה של גלי קול. היא בעיה ב-beingness. ואפשר לשמוע אתכם באותו גודל של מרחב שבו אתם מוכנים להיות, וזה כל המרחב שבו ישמעו אתכם. אתם מבינים אותי?"

בנוסף, מר האברד הציג כאן את "אי-מיטר השמע" החדש (שמאוחר יותר נעשה ידוע בשם "ביפ-מיטר"), מכשיר שעלה על כל דגם קודם והיה בו חישן שיכול היה להראות נקודות כאב על בן אדם. אבל הוא גילה שימוש לאי-מיטר הזה שאפילו היצרן שלו לא היה מודע לו. כאן, למעשה, היה אמצעי להוכיח ש-being יכול כרצונו ליצור זרם אנרגיה ב-being אחר:

"אז לקחתי את האי-מיטר שהוא עצמו פיתח והראיתי לו איפה כל הנקודות המתות בלחי שלו. ומצאנו אחת שהיתה מתה לגמרי, וישבתי לי על הכיסא וגרמתי לה להידלק. והיא נדלקה והאי-מיטר עשה 'פאוווו'".

בסיכומו של דבר, זה היה כנס עמוס בנתונים טכניים, והכול עם מטרה אחת: להגדיל את מספר הסיינטולוגים בעלי ההכשרה שיעבירו את פריצות הדרך האלה אל קהל רחב יותר. וזה בדיוק מה שקרה – עם השפעה מדהימה. כשהתוצאות הדהדו בכל רחבי ארצות-הברית, ההרצאות והסשנים של העברת תהליכים שהושמעו בכנסים שאחרים ערכו הפיקו הישגי CASE מיידיים ויצרו יבול משגשג של קבוצות שדה חדשות. למעשה, 'כנס המערב' לא היה רק תצוגה מקדימה לקורס הקליני המתקדם האמריקאי ה-3, אלא הוא גם היה ההשראה ל-'כנס תהליכי עולמות' שהצליח בצורה יוצאת מהכלל, והועבר על-ידי מר האברד באותו המיקום בפני מעל 200 סיינטולוגים מכל רחבי ארצות-הברית ומעבר לים.

וכך, בסוף 1953, הכול היה מוכן להתקדמויות ההיסטוריות של 1954 ולהכרזתו של ל. רון האברד על תהליכים שייצרו בכמויות מצב של beingness שבעבר רק בודדים נבחרים יכלו להשיגו.