עוד על המוצר ה-ACC האמריקאי ה-8

אתה לא מנגן להנאתך האישית! בכל פעם שאתה מתחיל לנגן להנאתך האישית, או לחיות להנאתך האישית, אתה הפסקת לחיות.

ולמרבה הפלא, אתם גם מפסיקים לנגן. כי הנה עוד משהו מדהים: היכולת שלכם היא טובה במידה שבה אתם מאמינים שתוכלו ליצור תוצאה, והיא טובה באותה מידה כמו כמות המרחק שאתם מאמינים שתוכלו להגיע אליו. הבנתם את זה?– ל. רון האברד

עברה כמעט שנה מאז פתיחתו של ה-ACC ה-1. לאחר פרסום 'ספר-העזר לאודיטור' ב-ACC ה-7 וקביעת תוכנית לימודים חדשה להכשרת אודיטורים מקצועיים, היו קיימים עכשיו נהלים שבעזרתם כל אודיטור שהוכשר כהלכה יכול היה להשיב ל-being יכולות וחירויות שרק חלמו עליהן לפני סיינטולוגיה. הדרך היתה כעת פתוחה לרווחה להפצה וליישום של אותן פריצות דרך, דבר שהיה משמעותי באותה המידה. כי אין שום ספק היכן היתה ההתמקדות המרכזית של ל. רון האברד באותם שנים-עשר חודשים. היא לא היתה בגילוי תהליכים שפעלו – אפילו תהליכים מלפני 1950 פעלו באופן מושלם כאשר מר האברד השתמש בהם – אלא בתהליכים אשר, כדבריו, אפשר ללמד אותם.

לקראת מטרה זו, ב-4 באוקטובר 1954, הוא פתח את הקורס הקליני המתקדם האמריקאי ה-8. זה היה ACC שלגביו הוא אמר:

"היחידה השמינית מקבלת טיפול מסוג שונה. אנחנו יודעים עכשיו איך ומה בדיוק ללמד על מנת ליצור אודיטורים".

התלמידים שנכנסו לחדר הקורסים ברחוב נורת' ת'רד מס' 806 בפניקס למדו עד מהרה למה היתה הכוונה, כי מר האברד הודיע להם מיד שהם הולכים ללמוד קורס בן שמונה שבועות במהלך השבועיים הראשונים של ה-ACC החדש. וכחריגה מהנוהג הרגיל ב-ACCs, השבועיים המרוכזים האלה של למידה יהיו מורכבים מהרצאות מוקלטות של ל. רון האברד. ליתר דיוק, הרצאות שמר האברד בחר מתוך המכלול השלם של 'הקורסים הקליניים המתקדמים' (ושעד מהרה יהוו קורס מקצועי חדש, ומאוחר יותר יפורסמו בתור 'הרצאות פניקס'), שכללו את היסודות ופריצות הדרך החיוניים שילוו את הלימוד של 'ספר-העזר לאודיטור'.

ואם מדברים על 'ספר-העזר', זה היה חומר לימוד של קורס שהורחב במידה עצומה מ-29 התהליכים המקוריים. ספר זה, שתלמידי ה-ACC כינו בחיבה "הספר", ושעד מהרה פורסם בתור 'יצירת היכולת האנושית', גדל וכלל יותר מ-70 תהליכים עד סוף הקורס. ועם 26 ההרצאות שהוא העביר במיוחד ל-ACC הזה, הוא וידא בלהט שכל אודיטור ידע את הנתונים שלו על בוריים.

ליתר דיוק, נתיב 1 ונתיב 2 של 'נוהל אינטנסיבי' – תהליכים שנועדו לאפשר לפרקליר לפעול כשהוא exterior. אלה שלמעשה לא היתה להם כל שהיית תקשורת ויכלו להיות exteriorized בקלות, התחילו מיד את נתיב 1, ואז עשו את נתיב 2 במלואו, בעודם exteriorized. פרקלירים עם שהיית תקשורת ארוכה עשו קודם כול את נתיב 2, סדרת תהליכים שמיועדים להביא ל-exteriorization. כאשר הם סיימו את נתיב 2, אותם פרקלירים המשיכו לנתיב 1.

בהתחשב בדגש שהושם על יישום, היה צפוי שהתוכנית תהיה תובענית. מהדורה של 'הז'ורנל של סיינטולוגיה' משלהי אוקטובר 1954 תיארה את האופן שבו התנהל ה-ACC ה-8:

"פעילויות היום מתחילות בשעה 8:00 בבוקר, כאשר התלמידים מגיעים לבית-הספר בריצה מהירה כשהם מחזיקים כוס קפה ביד אחת וסופגנייה ביד השנייה. הם צונחים על הכיסא, מוכנים להתחיל את לוח הזמנים היומי שנפסק ב-11:30 בבוקר לארוחת צהריים, וממשיך שוב ב-12:30 כדי לקבל עוד קצת הדרכה, אודיטינג או הדגמות. ב-14:00 בצהריים הם נחפזו לאולם ההרצאות הראשי, שנמצא במרחק מסוים משם, על מנת לשמוע הרצאה שהעביר ל. ר.ה. אחרי ההרצאה הם מיהרו לסנאפי גריל לשתות כוס קפה – דקה וארבעים וחמש שניות בדיוק. ואז הם המשיכו עם לוח הזמנים, שהסתיים ב-17:30, וחזרו ב-19:00 בערב לשמיעת הרצאות מוקלטות עד 22:00 בלילה,כשאז התלמידים גררו את עצמם הביתה.... שלא תטעו, הקורס הקליני המתקדם הוא קשוח, אבל התלמידים גאים להיות חלק ממנו".

כי, בסיכומו של דבר, מה של. רון האברד לימד את אותם אודיטורים של ה-ACC היה ודאות. כפי שהוא אמר להם:

"המדע שאתם לומדים ברגע זה הוא הניסיון שבו החיים נתקלים ומשתמשים בפעולה שלהם על כל עולם. זה בסיינטולוגיה. זה הטווח הרחב של סיינטולוגיה: זה הניסיון שבו תיתקל כל צורת חיים בכל עולם. ואלה חמישים האקסיומות. הן אקסיומות די חשובות, ואתם צריכים לעבור עליהן מאוד בקפדנות". אותם אודיטורים בהחלט עברו עליהן בקפדנות. כי העוצמה של נוהלי האודיטינג היתה כל-כך גדולה, שפרקלירים שעליהם הנהלים יושמו פיתחו את האקסיומות האלה של סיינטולוגיה – שמהוות הבנה של הקיום עצמו – בעצמם.

עם זאת, אם מה שנלמד עבר בהרבה את הגבולות הפיזיים של חדר קורסים שהיה ממוקם בפניקס אריזונה, בשלהי 1954, מר האברד למעשה סקר שוב כל יסוד ופריצת דרך שפותחו במהלך השנה החולפת, והדריך עליהם מחדש, לרבות:

• זמן – איך "חייב לקרות שוב" ו-"אסור שיקרה שוב" הם שני הפוסטולייטים שיוצרים זמן.
• עניין – איך בדיוק הוא מגשר בין שיקולים להיבטים מכניים.
• havingness – מדוע קשה יותר לרוקן אנגרמות כאשר מתרחש אובדן של havingness.
• בעיות – איך אדם מפתח תיאבון עצום לבעיות, והופך את עצמו ל-"מעניין" על-ידי המצאתן.
• "מה היית עושה אם ...?" – פרק זמן שלם של שאלות ותשובות שהוקדש לטיפול בתרחישים של אודיטינג, כמו גברת קשישה עם מחלה מוזרה, כשיש רק שעה אחת לתת לה אודיטינג.

וגם אם לוח הזמנים היה מרוכז, וההכשרה קפדנית יותר מתמיד, ל. רון האברד המשיך בתוכניותיו המקבילות להרחיב את סיינטולוגיה אל הציבור. החל מאוקטובר ועד מאי שלאחר מכן, הוא העביר מגוון עצום של הרצאות לציבור וסשנים של 'אודיטינג קבוצתי'. למעשה, אלה ההרצאות שבמהלכן מר האברד נתן את הצהרתו הקלאסית לגבי אחריות, "הדבר הלא נכון לעשות זה לא לעשות כלום". ובשעה שהשמועות מההרצאות האלה גרמו לכך שיהיה צורך בהוספת כמה בניינים חדשים כדי לעמוד בהתרחבות, ה-ACC ה-8 גם הוביל למשהו הרבה יותר גדול מאשר בניין חדש – כלומר, לפריצת הדרך שעמדה לסמל את ה-ACC ה-9, ולגילוי ולקודיפיקציה המלאים של המרכיב המכריע שנמצא בבסיסו של כל אודיטינג מוצלח.