עוד על המוצר ה-ACC האמריקאי ה-2

כדאי מאוד שנדע מה אנחנו מנסים לעשות עם 'נוהל הפעולה התקני' הזה. מה שאנחנו מנסים לעשות איתו הוא לכוון את יחידת החיים הזאת כל-כך טוב שהיא תתעורר לחיים. זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות.– ל. רון האברד

לאחר שהחל את הקורס הקליני המתקדם, ל. רון האברד פתח בתקופה אינטנסיבית של מחקר ופיתוח כדי ללטש תהליכים ונוהלי הכשרה. שאיפתו היתה לפשט את האודיטינג וליצור סטנדרט אחיד של הכשרה כדי שניתן יהיה להשיג את פריצות הדרך לגבי Operating Thetan בקנה מידה נרחב.

בגלל אופייה הקפדני של ההכשרה, מר האברד הגביל את מספר האודיטורים לתריסר בלבד. עם זאת, ולמרות כוונותיו המקוריות, השמועה החלה לדלוף החוצה אל השדה. ועד מהרה החלו לזרום תקשורות רבות בחזרה אל 'מרכז ההכשרה של איגוד הסיינטולוגים של האברד'. כלומר, מספר עצום של בקשות מאודיטורים שדרשו להשתתף. למעשה, הבקשות היו כל-כך רבות, שעד מהרה ל. רון האברד החליט שאין לו ברירה אלא להרחיב את שערי ההרשמה.

כצעד ראשון – והכרחי לחלוטין כדי להיענות לכמות העצומה של בקשות להירשם – הוא איתר מבנה חדש ברחוב מרקט 507, בעיר קמדן שבמדינת ניו-ג'רזי. המקום כלל אולמות להרצאות, כיתות לימוד, חדרי אודיטינג לתלמידים, וחשוב מכול, אולפני הקלטה כדי להקליט את פריצות הדרך האחרונות.

ואז, תוך ארבעה ימים בלבד לאחר שהסתיים המחזור הראשון, מר האברד החל את הקורס הקליני המתקדם האמריקאי ה-2 ב-17 בנובמבר 1953. ואם קודם לכן אותם תלמידים חדשים שמעו שההכשרה היא קפדנית, כעת הם חוו זאת על בשרם. לוח הזמנים אמר הכול: מר האברד נתן הרצאות בבוקר, אחר הצהריים ובערב, וביניהן התלמידים הוכנסו מיד לסשנים של קו-אודיטינג תחת פיקוחו הישיר על הנהלים שעליהם הוא הרצה. ובדיוק באופן זה, ל. רון האברד היה יכול להגיע לפריצת הדרך הראשונה שלו כחלק מתוכניתו לגלות מחסומים שעמדו בדרכה של הכשרת האודיטורים. במיוחד, התגלית שביצוע לא מוצלח של אודיטורים נבע ישירות מאי הבנת ההגדרות הבסיסיות של דיאנטיקה וסיינטולוגיה. ובאשר לפתרון לכך:

"נכנסנו איתם לנושא של הגדרות, והדגשנו וחזרנו שוב ושוב על הנושא של הגדרות: מהו תטן? מהו תטן? מהו תטן? ואז, רק כדי לגוון, מהו תטן?"

התוצאות באודיטינג הרקיעו שחקים.

אבל אם הבנה בסיסית של הגדרות בסיסיות היתה פריצת דרך שעמדה לשנות מן היסוד את כל ההכשרה בעתיד, היתה עוד פריצת דרך שעמדה ליצור את אותו השינוי לגבי האודיטינג עצמו – כפי שהוכרז בהרצאה בעלת משמעות היסטורית, "הענקת Beingness". כי במילים אלה כלול לא רק התיאור של הדבר הנעלה ביותר שתטן יכול לעשות, אלא כלולים גם התשובה וההסבר לתופעה של "האחד והיחיד". וכאשר תכונה כזו היתה קיימת אצל אודיטור, אף פרקליר לא יכול היה אפילו לקוות להגיע להישגים. בסך הכול, זו היתה הרצאה בעלת חשיבות כה עצומה, שלא רק שהיא שוכפלה לצורך הפצה נרחבת לכל האודיטורים, אלא היא הפכה לדרישת לימודים עבור התלמידים בכל 'קורס קליני מתקדם' שהתקיים לאחר מכן.

עם זאת, ועל אף חשיבותן הרבה של תגליות אלה, ה-ACC ה-2 מאופיין בסיפור גדול עוד יותר על התפתחות טכנית שהיתה לא פחות מאשר ציון דרך. כי שם ל. רון האברד ארגן ולימד את החומרים שמהווים את הבסיס לכניסה לכל ה-CASEs: 'שיקום נפש האדם' ו-'נוהל פעולה תקני 8-C (SOP 8-C)'.כפי שהוא תיאר:

"במיוחד, כאשר משתמשים בתהליכים אלה בצורה נכונה, מבלי לבצע הערכה נוספת עבור הפרקליר ומבלי להקנות לו עקרונות נוספים, הוא משיג את הידע שהוא אינו גוף, שהוא יחידה יצירתית לייצור אנרגיה, וזה מראה לו את המטרות ואת היכולות שלו".

בתוך שפע פריצות הדרך וההתפתחויות שהרכיבו את SOP 8-C, היה תהליך שהיה כמעט תרופת פלא: 'נוהל פתיחה של SOP 8-C'. עם תהליך זה, היה בידי מר האברד המפתח שבעזרתו אודיטורים יוכלו להיכנס לכל CASE: הנכונות של הפרקליר לקבל הנחיות מהאודיטור, ולכן, יכולתו של הפרקליר לבצע באמת את התהליך ולשחרר את עצמו באמצעות אודיטינג.

בנוגע למחקר העתידי, התוצאות של 'נוהל הפתיחה' היו בסדר גודל כזה שרון קיבל החלטה להקדיש את מאמציו ואת זמנו להכשרת אודיטורים. אחרי הכול, לאחר שהוא מצא את נקודת הכניסה לכל הפרקלירים, הוא גם השיג בדיוק את אותו דבר לכל האודיטורים:

"הדבר הכי משמח והכי נפלא בקשר לתהליך הזה הוא שלראשונה בכל השנים האלה, יש לנו משהו שאפשר ללמד אותו ושאודיטורים – שמדגם מייצג שלהם נמצא ביחידות של הקורס הקליני המתקדם – יכולים להשתמש בו, מסכימים להשתמש בו, מבינים אותו, לא משנים אותו ומצליחים לעמוד בקצב שלו. ועם התהליך הזה התחלנו את ההכשרה".