בזמן האיום במלחמה בין "מעצמות העל", ל. רון האברד בדיוק העביר את 'כנס לונדון על בעיות האדם'. שם הוא הציג בפני הקהל את שירות המבוא, 'הקורס ליעילות כוח אדם', והכריז על הספר 'בעיות העבודה' בתור חומר הקורס. בהרצאת הפתיחה שלו הוא העביר הן את הדחיפות והן את הנחיצות של: "השליחות שלנו היא, במידה רבה, שליחות חינוכית. ולמדנו רק לאחרונה שכללנו בנושאים שלנו את כל נושא החינוך". כאן בקורס ה-ACC ה-15 הוא לימד את היישום של פשטות, כשהוא מדגים את עוצמתה האוניברסלית, בין אם באודיטינג, בחינוך או בהפצה כלל-עולמית. הוא אימן אודיטורים לא רק איך לתת אודיטינג, אלא גם איך לתקשר נתונים ואיך ללמד, כשהוא מציג את התהליכים שהובילו לטכנולוגיית הלמידה – 'תהליכי הלמידה' – שעברו דרך מורכבויות כמו שסכין עוברת דרך חמאה. ובהנחה שאודיטורים יזדקקו גם לידע-איך ארגוני, הם הקשיבו במקביל להרצאות ערב כדי לקבל הנחיות על איך לנהל קבוצות של סיינטולוגיה – סדרה הידועה כיום בשם 'הרצאות וושינגטון: ארגון ויעילות כוח אדם'. לסיכום, בקורס זה מר האברד עשה צעד ענק בנושא של התרחבות, ועם תלמידי ה-ACC שהיו מוכנים לצאת ולעבוד בקווי החזית, הוא הכריז שקורס ה-ACC האמריקאי ה-15 היה המוצלח מכולם.
מידע נוסףכחלק מההפצה של סיינטולוגיה, והחלק המהותי ביותר בה, הוא המומחיות של האנשים בה – במיוחד המומחיות של האנשים שמחזיקים בעמדות המפתח שלה. וכשהאנשים האלה הם טובים, גם בגרימה לכך שסיינטולוגיה תעבוד וגם בטיפול ובשליטה באנשים, בין אם יחידים או קבוצות, אז תקבלו סיינטולוגיה שדוהרת קדימה. זאת הדרך להפיץ אותה.– ל. רון האברד
החל מתחילת אוקטובר 1956, התרחשו משבר אחרי משבר על במת העולם. ביולי, נשיא מצרים נאצר תפס שליטה בתעלת סואץ, קו נפט חיוני, וכוחות בריטיים וצרפתיים התכוננו להפציץ את בסיסי חיל האוויר המצריים. באותו זמן, בקובה, החלה להתעורר מהפכה שהכינה את הקרקע לעימות עתידי בין ארה"ב לברית-המועצות, שיביא את העולם אל סף מלחמה.
מתוך ידיעה שבלי סיינטולוגיה שתיושם בקנה מידה נרחב לא קיימת שום תקווה לפתרון תמידי לקונפליקטים עולמיים, ל. רון האברד הפנה את תשומת לבו פעם נוספת למשימה החשובה ביותר של הפצה. מוקדם יותר באותה שנה הוא נסע לדבלין, אירלנד, שם הוא פיתח וארגן באופן שיטתי את ה-'קורס ליעילות כוח אדם' החדשני. בסתיו, הוא פרסם שני ספרים חשובים: 'סיינטולוגיה: יסודות המחשבה', ו-'בעיות העבודה – יישום סיינטולוגיה בעולם העבודה היומיומי'.שני הספרים סיפקו לאדם מן הרחוב מדריך לגבי יסודות הסיינטולוגיה שהוא היה יכול ליישם באופן מיידי כדי לשפר את ה-livingness שלו ושל משפחתו, חבריו ועמיתיו. לאחר מכן, בשבוע הראשון של אוקטובר, מר האברד העביר את 'כנס לונדון על בעיות האדם', כשהוא שוב מתמקד ביישום עקרונות הסיינטולוגיה כדי לפתור את כל בעיות האדם על מורכבותן הנראית לעין.
כאשר רון חזר לוושינגטון די-סי, הוא מיד הקים משרד גדול יותר בסמוך לכנסייה המייסדת של סיינטולוגיה, וייסד בסמוך אכסניה חדשה לתלמידים – כשהוא מפקח באופן אישי על כל הפרטים, לרבות ריהוט ועיצוב. כשהכול היה במקום, ולעבר אותה המטרה של הפצה נרחבת, מר האברד התכונן לכנס ACC מיוחד במינו.
בעמודיו של מגזין Ability יצאה קריאה ל-"ותיקים מנוסים" לשלוח טופסי מועמדות כדי להתקבל ל-'קורס הקליני המתקדם האמריקאי ה-15', כדי "לקבל הכוונה ישירות מל. רון האברד שילמד, ירצה, יאמן ויפקח אישית" – לראשונה בוושינגטון די-סי, ברחוב 19 מס' 1812. ובאשר לאותה דרישת חובה שהמשתתפים יהיו ותיקים מנוסים, היתה לכך מטרה – ליצור מהקורס הזה את "אנשי המפתח של סיינטולוגיה".
עד מהרה אותם ותיקים – שכללו באופן בולט בוגרים מ-ACCs קודמים – הציפו את משרדו של מר האברד בטופסי מועמדות. כי לא רק שה-ACCs של רון כבר זכו במעמד אגדי, אלא שזה היה ה-ACC האמריקאי הראשון שהוא עמד להעביר מאז ה-ACC ה-9 שהועבר בפניקס בדצמבר 1954. והסיבה היתה בהחלט קשורה ליישום על-ידי האודיטורים של כל מה שהוא לימד במהלך 'הקורסים הקליניים המתקדמים' הקודמים.
מאז ה-ACC ה-1, מר האברד התמקד בהחדרת היסודות של אודיטינג לעצמותיו של כל תלמיד. אבל עם סגל הולך וגדל של אודיטורים בעלי יכולת, הגיע הזמן שכל העבודה הזאת תישא פרי. כתוצאה מכך, מיד לאחר סיום ה-ACC ה-9, הוא יצא עם סוג שונה לחלוטין של 'קורס קליני מתקדם'. למרות שאחרים הדריכו בו, הוא התאפיין במשהו שבאותה עת היה חסר תקדים. במקום לראות ולשמוע את רון מרצה, התלמידים ראו ושמעו אותו נותן אודיטינג.
במהדורה מיוחדת של מגזין Ability היתה הכותרת לחדשות הדרמתיות: "קורס קליני מתקדם!" הכותרת הכריזה שפריצת דרך ראשית בהכשרה תיתן סוף סוף תשובה לשאלה שאודיטורים שאלו מזה זמן רב – "מה בדיוק רון עושה עם CASE שמפיק את התוצאות שהוא מפיק?"– המאמר תיאר איך, בהסכמת הפרקליר, הוצבה בחדר האודיטינג בצורה נסתרת מצלמת טלוויזיה חדשנית, שפותחה במיוחד לצורך העניין ושהתמקדה גם בפרקליר וגם במר האברד.
עם זאת, השימוש הראשון הזה בטלוויזיה במעגל סגור היה רק חלק אחד מתוך גישה להכשרה בעלת שלושה היבטים. הדבר הבא היה השלב המכריע של היישום, שבו תלמידי ACC מצאו את הפרקלירים שלהם בכל שכבות הקהילה. לאחר מכן, בוועידות האודיטורים שנערכו במשרדו של מר האברד, הם דיווחו איזה תהליכים הם הריצו ומה היו התוצאות המדויקות, ומר האברד נתן להם הכוונה מיידית שעליהם ליישם בסשנים הבאים עם הפרקלירים שלהם.
זו היתה תוכנית שלא רק הזניקה את הכשרת האודיטורים לרמה גבוהה יותר, אלא סיפקה במה ליישום עקרונות הסיינטולוגיה בקנה מידה הרבה יותר רחב, בכך שהציגה בפני קהילות את הנסים שסיינטולוגיה יכולה לחולל. וכעת מר האברד עמד להעלות את ההתפתחויות האלה לרמה חדשה לגמרי, היישר בבירת המדינה.
כך נפתח ה-ACC האמריקאי ה-15 ב-15 באוקטובר 1956. כבר מההרצאה הראשונה, ל. רון האברד הדריך את האודיטורים על איך לתקשר את סיינטולוגיה, כדי להביא פתרונות אמיתיים שישפיעו גם על הפרקליר היחיד וגם על החברה בכללותה. כי המהות של פריצת הדרך של ה-ACC ה-15 היתה מילה יחידה שחיסלה את המבנה המסובך של האברציה – פשטות.ולמרות שהמושג – מעצם טיבו – הוא בשום אופן לא קשה להבנה, הוא וידא שאותם תלמידי ACC יגיעו להבנה מעמיקה על החשיבות העצומה של המושג:
"עכשיו, לאור העובדה שניתן לתת למישהו אודיטינג רק בכיוון של יותר שיטות ויותר משחק, להחזיר אותו בחזרה לפשטות הופך לטריק הגדול ביותר שנעשה מאז הקמת העולם הזה. בדרך כלל, אם רק תנסו למשוך אותו בחזרה ישר לעבר פשטות, אתם גורמים לו לאבד את כל המשחק שלו והוא מתמוטט. וזה למעשה סוף ה-CASE. הבנתם?
אז איך אתם בדיוק עושים את זה ואיך אתם עושים את זה בקלות ובצורה טובה, לטובתם של האודיטור והפרקליר וכן הלאה, זה נושא הלימוד שלנו ב-ACC הזה".
כדי להדגיש מה הפשטות באמת ייצגה מבחינת הבנת CASEs, במהלך ה-ACC הזה מר האברד העביר את הסיפור הנצחי שלו, "סיפורו של סטאטיק". יצירת המופת הזו שלו, בת שבעת המשפטים, שמאוחר יותר פורסמה בתור 'עלון האודיטור המקצועי', לא מהווה רק נתונים טכניים חיוניים, אלא נתון יציב מתמשך שחושף את המורכבות של מסלול הזמן השלם.
לאחר מכן, כשהוא מתקדם לפשטות מבחינת הפצה, רון חשף את מה שמגזין Ability תיאר בתור "מתודולוגיה חינוכית". כתשובה לשאלה מדוע החינוך היה בעל חשיבות עצומה כעת, מר האברד אמר לתלמידים:
"המשימה שלנו היא במידה רבה חינוכית. ורק לאחרונה למדנו שהנושאים שלנו כוללים את כל ההשכלה שאתם צריכים – הכול נמצא שם".
באותו הזמן הוא הדריך תלמידים לגבי הקשר בין קצב הלמידה לבין אברציה וכוח הבחירה ואיך לשפר את קצב הלמידה – ולצורך כך הוא העביר את תהליכי הלמידה הראשונים שאי פעם הועברו:
"לכן אני מלמד אתכם 'תהליכי למידה'. אתם תופסים? לכן אני מלמד אתכם 'תהליכי למידה'. כי יש כאן כמה תהליכים שהם ישירים באופן כל-כך נפלא, שכל מה שאתם עושים זה לבטל את המאמץ של הפרקליר להפוך אותם למסובכים".
בהתחשב בחשיבות של פריצות הדרך החינוכיות האלה לאור ההתפתחויות המאוחרות יותר של מר האברד כדי לשפר את הסטנדרטים החינוכיים גם בחדר הקורסים וגם בחברה כולה, הוא התייחס לאחר מכן להרצאות אלה בתור ההרצאות שציינו את תחילתה של טכנולוגיית הלמידה.
ועם זאת, הכשרת אותם אנשי מפתח ברמת המיומנות הנדרשת כללה בהחלט את החדרת היסודות הארגוניים – ובמיוחד, איך להקים ולהרחיב קבוצות שיפעלו כנקודות הפצה לסיינטולוגיה, ובתורן ייצרו קבוצות נוספות שיגרמו לצמיחה מהירה ביותר. לכן, בזמן ה-ACC, רון העביר סדרה נפרדת של הרצאות ערב שבהן הוא הציג את העקרונות הבסיסיים של ארגון, ונתן הדרכה מעמיקה על ההקמה, הניהול וההעברה של 'הקורס ליעילות כוח אדם'. סדרה היסטורית זו – שהשתתפו בה גם כל הצוות ותלמידי האקדמיה של הכנסייה המייסדת – התפרסמה עד מהרה בשם 'הרצאות וושינגטון: ארגון ויעילות כוח אדם'.
ובזמן של. רון האברד העביר את כל זה, הוא לימד את כל קשת ההתפתחויות הטכניות החדשות, לרבות:
המשמעות של כל זה היתה ACC שציין צעד ענק קדימה מבחינת ההגעה לציבור רחב יותר, ובהרצאת הפרידה שלו ב-23 בנובמבר, מר האברד ייחס את הצלחת ה-ACC לשליטת התלמידים ביסודות, שליטה שהיתה קיימת עוד לפני כן.
לבסוף, כהכנה להמראה לעבר התרחבות שהיתה גדולה יותר מכל התרחבות בהיסטוריה, הוא הורה למו"ל שלו להגדיל פי חמישה את ההדפסה של 'סיינטולוגיה: יסודות המחשבה', בעודו מתקדם עם תרגום הטקסט המקיף הזה. ובאותו הזמן, כשהוא מתקדם במחקר מאותה נקודת פתיחה של פשטות, ל. רון האברד עמד כעת על סף פריצת דרך נוספת – סדרה חדשה לגמרי של תהליכים כדי לפצח אפילו את ה-CASEs הקשים ביותר.